|
אוסף חתימות של |
|
פילוגרפיה |
|
איסוף חתימות-יד "פילוגרפיה - Philography" הוא אחד התחומים העתיקים ביותר של תחביב האספנות. החתימה - אוטוגרף - היא אישית ופרטית וכמעט איננה ניתנת לחיקוי ידני. היא אמצעי הזיהוי העיקרי של האישיות החותמת, וע"פ תורת הגרפולוגיה אף עשויה לשקף קווים באופיו. בקרב אספנים קיים מאז ומתמיד עניין רב באיסוף חתימות- ידם של מפורסמים: ראשי מדינות, סופרים, אמנים, מצביאים, שחקנים וספורטאים. בשנים האחרונות הפך תחביב הפילוגרפיה לעסק ששכר רב בצידו, ומעורבים בו אלפי אספנים. כאן מוצג אוסף קטן של חתימות ידם של חברי הכנסת הראשונה, אשר נאספו ע"י אריה גילאי בשנים 1949 - 1950 בכניסה לבית פרומין בירושלים, שהיה מקום מושב בית המחוקקים של מדינת ישראל. |
|
היום בו הפכתי לאספן |
||||
|
|
האישים הבולטים של ימי ילדותי, אלה שחתימותיהם נחשקו ביותר על ידי "ציידי החתימות", היו שרי ממשלת ישראל הראשונה וחברי הכנסת שלה אשר החלו לפקוד את ירושלים רק כשנה וחצי לאחר קום המדינה בעקבות הכרזתו של ראש ממשלת ישראל דוד בן גוריון על ירושלים כבירתה של מדינת ישראל. הכרזה זו הייתה ביום 5 לדצמבר 1949, ולקראת סוף חודש דצמבר ביום 26.12.1949 קיימה הכנסת דיון מיוחד במשכנה החדש בבית פרומין ברחוב המלך ג'ורג' בירושלים. שר המשטרה הראשון של המדינה שנולדה לא מכבר, בכור-שלום שטרית |
 |
||
|
חתימתו המקורית של שלום-בכור שטרית. |
אשר השתתף בישיבה זו, היה גם הראשון שהסכים לחתום |
אריה גילאי בשנת 1949 ובשנת 2007 |
||
| את שמו המלא על גבי מחברת בית הספר שהושטתי לו ואף הוסיף ושרבט את תפקידו. חתימה זו פתחה את אוסף החתימות שלי, האוסף החביב והיקר לליבי מכל שאר האוספים הרבים, השונים והמגוונים שליקטתי ואספתי עם השנים. הייתי גאה בהישג המרשים והצגתי את החתימה לכל ילדי הכיתה והשכונה ובכך סחפתי ילדים רבים למעגל האספנות. | ||||
|
האושר והאכזבה באספנות |
|||
|
הייתי אז ילד בן 11. גרתי עם הורי - לאה ומשה נגלר ועם אחותי הצעירה ליאורה, ברחוב הלל 13 בירושלים, מרחק צעדים ספורים בלבד מבית פרומין – מושבו של בית המחוקקים החדש. כמוני, היו נערים נוספים אשר נדבקו בתחביב אספנות החתימות. אולם היתרון שלי עליהם היה המרחק הקצר של בנין הכנסת והממשלה מבית הורי. כך יכולתי לארוב בכל רגע פנוי, ביום ולעיתים גם בלילה, לחתימותיהם של חברי הכנסת והממשלה. היו אלה ימיה הראשונים של ממשלת ישראל ובארץ טרם פעלה טלוויזיה לפיכך לא הכרנו את פניהם של רוב החותמים ולא תמיד ידענו מי האיש המסתתר מאחורי החתימה המפוארת זה עתה כלאחר יד. היה זה אושר של ממש כשהצלחתי |
|
|
|
| לקשר בין שמו של בעל החתימה לבין זהותו והאכזבה |
"בית פרומין" ברחוב המלך ג'ורג', בית |
||
| הייתה רבה כאשר התברר שהחתמתי פה ושם גם עוברי אורח מזדמנים שחמדו להם לצון. |
המחוקקים של מדינת ישראל במשך 17 שנה. |
||
|
מחירה של אספנות חתימות |
|||
|
|
ליד שער הכניסה לבית פרומין נערכו הטכסים הממלכתיים. חיילי משמר הכנסת צעדו ברובים מכודנים, או עמדו כמשמר כבוד לקבלת פניה של אישיות חשובה. המקום היה מלא הוד בעינינו, וגם אנחנו, הילדים, ציידי החתימות חשנו שמסביבנו מתרחשים מאורעות היסטוריים. הצלחנו להתגנב בקלות אל מתחת לשרשרת הברזל שהקיפה את הרחבה ולהתחמק מעיניהם של השוטרים– כדי להגיע אל האישיות שלכבודה נערך הטכס ולבקש חתימה. זו הייתה עבודה מתישה שנמשכה לעיתים אל תוך הלילה. אבל |
 |
|
|
משמר הכנסת במסדר כבוד מול שער
הכניסה |
היה זה מחיר פעוט עבור חתימה נוספת במחברת החתימות היקרה והאהובה שלי. |
ראש הממשלה דוד בן גוריון ושלישו הצבאי נחמיה ארגוב, עוזבים את בית-פרומין (צילום ל.ע.מ) |
|
|
ערכן של חתימות נדירות |
||
|
|
לחתימות ידם של חברי הכנסת הראשונה היה
ערך אספני מובהק. אנחנו הילדים, ציידי החתימות, נהגנו
לתת בהם סימנים. היו חתימות נדירות ויקרות מאוד של
"סרבני חתימות" כגון חתימתו של ראש הממשלה דוד בן
גוריון. להשיג את חתימתו של בן -גוריון היה מבצע מסובך
ונדיר. והיו חתימות שכיחות ונפוצות בשפע, חתימותיהם של
אותם שרים וחברי כנסת טובי-לב שהסבירו פניהם לילדים
המצפים להם שעות, כגון חתימתו של חה"כ מטעם המפלגה
הפרוגרסיבית, אידוב כהן. היו גם חתימות יוצאות דופן
בתוכנן או בצורתן כמו למשל חתימתו של שר המשטרה בכור
שלום שטרית. ע"פ נדירותה וייחודה של החתימה נאמד
"ערכה" בשוק החתימות שלנו. מי שהיה אדיב, סבלני
וחייכן תמיד כלפי חבורת הילדים המצפה לחותמים, היה
הח"כ מנחם בגין , שלימים היה ראש ממשלתה השישי של
מדינת ישראל. |
|
|
על בית-פרומין |
||
 |
בית-פרומין שברחוב המלך ג'ורג' בירושלים נבנה ע"י משפחת פרומין מבעלי מאפיית הביסקוויטים הירושלמית. בית זה שימש משכנה הזמני של הכנסת בשנים 1949 - 1966, כלומר בעת כהונת חמש הכנסות הראשונות, עד למעבר הכנסת למשכן הקבע בגבעת-רם ב-30 באוגוסט 1966. הפעילות הענפה בבית-פרומין ב-17 השנים שבהן פעלה בו הכנסת מתועדת ב"דברי הכנסת" ובארכיון תצלומים מקיף. נציגי דור מקימי המדינה ומנהיגיו כיהנו בו כחברי הכנסת. דוד בן-גוריון, משה שרת, לוי אשכול, מנחם בגין, יוחנן בדר, יצחק בן-אהרון, משה סנה, יוסף בורג ורבים אחרים נאמו בו נאומים שנכנסו לספרי ההיסטוריה של מדינת ישראל. גם דרמות אחדות נקשרו בזיכרון הציבורי עם בית-פרומין, למשל המהומות שפרצו על רקע הסכם השילומים עם גרמניה המערבית בחודש ינואר 1952 והרימון שנזרק לעבר שולחן הממשלה בחודש אוקטובר 1957 ופצע את שר הדתות משה חיים שפירא וחברי ממשלה נוספים. בית פרומין הוא הבית שבו התהווה הפרלמנטריזם הישראלי, שבו גדולי המדינה נאמו נאומים יצרו ועיצבו את הדמוקרטיה הישראלית. |
|
|
"בית פרומין" צייר: רוברט דן. מתוך הספר: "אנו באנו ארצה" בהוצאת "דעת". שנות ה-50. |
||
|
אוסף החתימות |
|
זלמן ארן אהרונוביץ |
 |
|||
|
מפלגת פועלי ארץ-ישראל |
||||
| נולד:01.03.1899 | נפטר:6.9.1970 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
זלמן ארן אהרונוביץ, נולד באוקראינה ולמד ב”חדר” ובישיבות ביקטרינוסלב, בקרמנצ`וק וביליסבטגרד. סיים לימודים במכון למדעים עיוניים ובמכון לחקלאות בחרקוב. בשנת 1916 הצטרף לתנועת ”צעירי ציון”. במלחמת העולם הראשונה היה פעיל בוועד לעזרת פליטים יהודים. בשנת 1917 היה חבר בוועד לארגון הגנה עצמית בעיר יוזובקה. בשנים 1918–1923 עבד כמורה וכסטטיסטיקאי. כאשר התפלגה תנועת ”צעירי ציון” הצטרף ל”מפלגה הציוניסטית הסוציאליסטית” (צ”ס) בחרקוב, והיה חבר בה בשנים 1920–1923. בשנים |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
1924–1925 היה חבר מרכז ”המפלגה הציוניסטית הסוציאליסטית” (צ"ס). בשנת 1926 עלה לארץ-ישראל והצטרף לסיעת ”אחדות העבודה”. עבד כפועל בכביש יפו–פתח-תקווה וכפועל בניין בחיפה ובכפר-חסידים. שימש מזכיר סניף ”אחדות העבודה” בתל-אביב. עם ייסוד מפא”י בשנת 1930 שימש אחד ממזכירי המפלגה. בשנים 1931–1934 שימש מזכיר מועצת פועלי תל-אביב. ובשנים 1936–1947 שימש גזבר ההסתדרות ומנהל מחלקת ההסברה בוועד הפועל שלה. מיוזמי בית-הספר לפעילי ההסתדרות וממייסדיו. בשנת 1946 היה חבר הוועד הפועל הציוני, ובשנת 1948 היה חבר הנשיאות. בשנים 1948–1951 כיהן כמזכיר הכללי של מפא”י. נבחר לכנסת 6 פעמים. במשך 7 קדנציות שימש כשר החינוך והתרבות בממשלות ישראל. |
|
משה אונא |
 |
|||
|
מפלגת חזית דתית מאוחדת |
||||
| נולד:22/11/1902 | נפטר:21/02/1989 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
נולד בגרמניה. למד בגימנסיה במנהיים; בבית ספר גבוה לחקלאות בברלין ובבית-מדרש לרבנים בברלין. אגרונום מדופלם. היה חבר בתנועת הנוער ”בלאו-ווייס” ואחרי-כן ב”צעירי-מזרחי”. בשנת 1924 ניהל את החווה החקלאית של תנועת המזרחי בגרמניה "חוות רודגס". עלה לארץ ישראל בשנת 1927 ובשנים הראשונות בארץ עבד כפועל בפרדסים. בשנת 1931 ופעם נוספת בשנת 1933 יצא בשליחות לגרמניה. בשנת 1934 הצטרף לקיבוץ ”רודגס” שליד פתח תקוה, ופעל בארגון ”עלית הנוער” הדתי. בשנת 1938 הצטרף כמרכז |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
| המשק של "כפר הנוער הדתי". היה ממייסדי הקיבוץ הדתי וחבר המזכירות שלו בשנים 1974-1935. בשנת 1942 מונה כחבר הוועד הפועל של ”הפועל המזרחי” וגזבר התנועה. אונא היה ממייסדי קבוצת טירת-צבי וחבר בה משנת 1941. בשנת 1944 הצטרף לקבוצת שדה אליהו. בין השנים 1940 – 1949 היה ציר באסיפת הנבחרים וחבר ה”ועד הלאומי” נבחר לכנסת 6 פעמים. כיהן 2 קדנציות כסגן שר החינוך והתרבות. |
|
בבה אידלסון |
 |
|||
|
מפלגת פועלי ארץ-ישראל |
||||
| נולדה: 14/10/1885 | נפטרה: 05/12/1975 | |||
|
בשנת 1950 היתה: |
||||
|
נולדה באוקראינה ולמדה
כלכלה ומדעי החברה באוניברסיטת חרקוב. עלתה לארץ
ישראל בשנת 1926.
משנת
1924 ועד לעלייתה לארץ, הייתה פעילה בברית-העולמית של ציונים
סוציאליסטיים (צ"ס) באירופה. מזכירת מועצת
הפועלות בשנים 1974-1930. פעלה להקמת חיל העזר לנשים במסגרת הצבא
הבריטי
ATS
במלחה”ע ה –II.
הייתה ציר בוועד הלאומי וחברת מועצת המדינה הזמנית.
נבחרה לכנסת 5 פעמים. כיהנה 3 קדנציות כסגנית יושב ראש הכנסת. |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
אליהו אלישר |
 |
|||
|
מפלגת ספרדים ועדות מזרח |
||||
| נולד: 10/10/1899 | נפטר: 30/10/1981 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
נולד בירושלים ולמד בבית-הספר ”למל”; בבית-הספר "אליאנס" של חברת כי”ח; וכן רפואה באוניברסיטת ביירות ומשפטים בקאהיר ובבית-הספר למשפטים בירושלים. במלחמת העולם הראשונה, בין השנים 1915 – 1919, שירת כקצין רפואי זוטר בצבא התורכי. בין השנים 1922 עד 1935 עבד בממשלת המנדט הבריטי שבה ניהל את לשכת המסחר במחלקת המכס והמסחר וערך את הבולטין המסחרי של המחלקה. אחרי פרישתו מעבודתו עבור ממשלת המנדט עסק במסחר. אלישר היה חבר ועד הקהילה הספרדית |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
בירושלים (1938) וחבר הנשיאות שלה. בשנת 1942 נבחר לנשיא הקהילה. היה חבר הוועד הלאומי ומינהלת ה”הגנה” בירושלים וכן היה חבר ועדת הביטחון בממשלה הזמנית. בין השנים 1942 – 1952 הוציא לאור וערך את השבועון ”הד המזרח”. בשנת 1947 נבחר לנשיא ועד עדת הספרדים בירושלים. |
|
אברהם אלמליח |
 |
|||
|
מפלגת ספרדים ועדות מזרח |
||||
| נולד: 1876 | נפטר: 02/04/1967 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
אברהם אלמליח (אלמאליח) נולד בירושלים. למד בישיבת ”תפארת ירושלים”; בבית-הספר "אליאנס" של חברת כי”ח ובבית-המדרש לארכיאולוגיה סן-אטיין בירושלים. עסק בהוראה בירושלים, בקושטא, ביפו ובדמשק. בשנת 1904 היה ממייסדי ”אגודת צעירי ירושלים” ואגודת ”צעירות ירושלים”. ידוע כמנהיג הצעירים הספרדים שנתפסו לציונות ודרשו מודרניזציה של הקהילה הספרדית בארץ. בין השנים 1914 – 1919 יסד וערך את העיתון ”חירות”, והיה מחלוצי העתונות היומית העברית בארץ-ישראל. בימי מלחמת העולם הראשונה פעל לטובת אנשי הישוב. בשנת 1916 הוגלה לדמשק, אך בשנת |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
| 1919 נבחר כראש לשכת העיתונות של ”ועד הצירים”, וחבר אספת הנבחרים הראשונה מטעם הספרדים. בשנת 1921 נבחר כחבר ”הוועד הלאומי”. שימש חבר בהנהלת עיריית ירושלים בשנת 1935, וחבר הנהלת קהילת ירושלים וסגן-נשיא התאחדות הספרדים. היה חבר מערכת העיתון ”דואר היום" במשך 11 שנה (1921 – 1932). |
|
משה ארם |
 |
|||
|
מפלגת פועלים מאוחדת |
||||
| נולד: 07/08/1896 | נפטר: 14/10/1978 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
נולד ברוסיה ולמד בגימנסיה היהודית בהומל, ובמכון הפסיכונירולוגי בפטרוגרד. התמחה במשפטים באוניברסיטת מוסקוה . היה פעיל במפלגת פועלי-ציון וחבר הוועד המרכזי שלה. ניהל בית-ספר תיכון בקובנו והיה חבר מרכז ”הקולטור-ליגה” וחבר מרכז המפלגה. עלה לארץ ישראל בשנת 1924 ועבד בבניין ובסלילת כבישים. נימנה עם ראשי פועלי-ציון בארץ. בשנת 1924 נבחר כחבר מועצת פועלי יפו ותל-אביב ושרת במועצה עד שנת 1935. בשנת 1926 נבחר למועצת עיריית תל-אביב. בשנים 1935 – 1937 יצא בשליחות מפלגתו |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
לארה”ב. בשנת 1937 בימי מלחמת האזרחים בספרד ביקר במדריד לפי הזמנה של הממשלה הרפובליקנית. עוד לפני קום המדינה היה חבר הוועד הפועל הציוני והמחלקה האירגונית של הסוכנות, וחבר הוועד הפועל של ההסתדרות ומנהל מחלקת הגיוס ומחלקת החיילים המשוחררים. |
|
מנחם בגין |
 |
|||
|
מפלגת תנועת החרות |
||||
| נולד: 30/08/1913 | נפטר: 09/03/1992 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
נולד ברוסיה ובשנת 1935 קיבל תואר מוסמך למשפטים מטעם אוניברסיטת ורשה בפולין. בצעירותו היה חבר בתנועת ”השומר הצעיר”, ובשנת 1929, בהיות בן 16, עזב תנועה זו והצטרף לתנועת בית”ר. בשנת 1932 הצטרף להנהגה הארצית של בית”ר בפולין ועמד בראש מחלקת הארגון שלה. בוועידת בית”ר העולמית בשנת 1938 יצא נגד מנהיג התנועה, זאב ז`בוטינסקי, בתביעה לשידוד מערכות קיצוני במדיניות התנועה, אשר יביא ל”כיבוש המולדת” בכוח הזרוע. בשנת 1939, ערב מלחמת העולם השנייה, נתמנה |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
לנציב בית”ר בפולין. בארגון היו אז כ-70,000 בני נוער שהוכשרו במסגרתו למשימות הגנה ולעלייה לארץ ישראל. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט מוורשה ומצא מפלט בווילנה שבליטא. בווילנה הקים מסגרת שקלטה פליטים חברי בית”ר. בספטמבר 1940 נעצר בידי השלטונות הסובייטים בחשד לפעילות ציונית, הוא הואשם בריגול, נשפט ונשלח לשמונה שנות מאסר במחנה עבודה בסיביר. לאחר פלישת צבא גרמניה הנאצית לברית-המועצות בשנת 1941 שוחרר ממאסרו והתגייס לצבא הפולני בפיקוד הגנרל אנדרס. במאי 1942 הגיע עמו לארץ-ישראל והתמנה לנציב בית”ר בארץ-ישראל וזמן קצר אחר כך נתמנה למפקד אצ”ל. הוא שימש בתפקיד זה עד פירוק הארגון בשנת 1948. בפברואר 1944 ניסח את ”הכרזת המרד” – פתיחת המערכה נגד שלטון המנדט הבריטי בארץ-ישראל – ופיקד על שורה של פעולות צבאיות נגד המנדט שנמשכו עד סוף שנת 1947. הבריטים הציעו פרס למי שיסייע בלכידתו. באוגוסט 1948 הקים עם חברים נוספים ממפקדת אצ”ל לשעבר את תנועת החרות, והנהיג אותה (לימים גח”ל – גוש חרות–ליברלים) באופוזיציה עד שנת 1967. בשנת 1952 הוביל את המאבק בהסכם השילומים עם גרמניה. בשנת 1965 הקים את גח”ל – שילוב בין תנועת החרות והמפלגה הליברלית. בשנת 1973 הקים את תנועת הליכוד כקואליציה בין כמה מפלגות ותנועות והנהיג אותו באופוזיציה. לאחר המהפך המדיני של שנת 1977 הקים ממשלה בראשותו. בנובמבר 1977 אירח את נשיא מצרים אנואר סאדאת בירושלים, ולאחר מכן הגיע עמו להסכם שלום על בסיס נסיגה של ישראל מסיני והכנה לכינון אוטונומיה לערביי ארץ-ישראל ביהודה, בשומרון ובחבל-עזה. ביום 10 בדצמבר 1978 קיבל את פרס נובל לשלום יחד עם נשיא מצרים אנואר סאדאת ועם נשיא ארצות-הברית ג`ימי קארטר. בחודש במאי 1981 קיבל את הסכמת הקבינט להפצצת הכור האטומי באוסירק שבעירק במטוסי חיל האוויר הישראלי. בחודש יוני 1982, בעת כהונת ממשלתו השנייה, הוחלט על מבצע ”שלום הגליל”. |
|
יוחנן בדר |
 |
|||
|
מפלגת תנועת החרות |
||||
| נולד: 19/08/1901 | נפטר: 16/06/1994 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
יוחנן בדר נולד בפולין. למד בגימנסיה ממשלתית ובאוניברסיטה בקראקוב. בעל תואר דוקטור למשפטים ועורך-דין מוסמך. בנעוריו היה חבר המפלגה הסוציאליסטית היהודית ”בונד”, לאחר מכן ב”השומר הצעיר”. בשנת 1925 הצטרף לתנועה הצה”ר (ברית הציונים הרוויזיוניסטים). ערך את שבועון הנוער בשפה הפולנית ”טריבונה נרודובה”. בספטמבר 1939 עבר למזרח-פולין, תחת שלטון סובייטי, נתפס בשנת 1940 נעצר ונידון לעבודת-פרך בצפון רוסיה. בשנת 1941 שוחרר בעקבות ההסכם הסובייטי-פולני ועזב את |
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
ברה”מ, עם צבא פולין החופשית. בדצמבר 1943 הגיע לא”י והצטרף לאצ”ל. בשנת 1945 נעצר על ידי שלטונות המנדט הבריטיים והוחזק במחנה לאטרון עד מאי 1948. יוחנן בדר היה ממייסדי תנועת חרות ועורך העיתון ”חרות”. נבחר לכנסת ישראל במשך 28 שנים רצופות וכיהן 8 קדנציות עד לשנת 1977. בפעילותו הפרלמנטרית הארוכה, היה דוברה של תנועת "חרות" בנושאים כלכליים. |
|
אריה בהיר |
 |
|||
|
מפלגת פועלי ארץ-ישראל |
||||
| נולד: 01/05/1906 | נפטר: 13/09/1970 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
פעיל בתנועת הנוער ”השומר הצעיר” ברוסיה. ממייסדי קיבוץ אפיקים. מראשי ”השומר הצעיר נצח”, ששללה את הקיום הנפרד של התנועה והצטרפה למפא”י. מפעילי ”הקיבוץ המאוחד” ו”איחוד הקבוצות והקיבוצים”. חבר מועצת הפועלים בעפולה ובחיפה. חבר הנהלת ”סולל בונה”. יצא בשליחויות לחו”ל. ב 1965 הצטרף לרפ”י. |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
|
יוסף בורג |
 |
|||
|
מפלגת חזית דתית מאוחדת |
||||
| נולד: 31/01/1909 | נפטר: 15/10/1999 | |||
|
בשנת 1950 היה: |
||||
|
כסטודנט בגרמניה היה פעיל בתנועת ”ברית חלוצים דתיים” ובשנת 1936 נבחר להנהלת ”מזרחי” בגרמניה. בשנת 1939 עלה לארץ ישראל ויצא בשליחות לאירופה. היה ציר לקונגרס הציוני ה- 21 בז`נבה, וחבר בוועד הפועל. בשנת 1940 היה מראשי משרד ”עלית הנוער” בז`נבה, ובשנים 1946-1942 היה מורה בבית-ספר תיכון. יוסף בורג היה מראשי תנועות ”מזרחי” ו”הפועל המזרחי” באירופה. פעילותו התרכזה למען ניצולי השואה. היה שר בכל ממשלות ישראל עד שנת 1986. בשנת 1987 נתמנה כנשיא תנועת המזרחי העולמית. |
|
|
||
|
צילום חתימה מקורית משנת 1950 (המקור: במרכז לאספנות) |
